טוב, חבר'ה, אני חייב לספר לכם על הפעם הזאת שהלכתי לדירה דיסקרטית באשקלון, וזה היה אסון מוחלט שרק הרס לי את הערב. זה היה בטיול דרומה, אחרי יום ארוך של נסיעות, חשבתי להירגע קצת, אתם יודעים, למצוא משהו פשוט בלי כאבי ראש. ראיתי פרסומת באתר, משהו בסגנון "דירה דיסקרטית באשקלון, עם בחורה חמה ומקום נוח". נשמע סטנדרטי, התקשרתי, קיבלתי את הכתובת – רחוב בשכונה שאני לא מכיר, אבל חשבתי "מה כבר יכול להיות רע?". נסעתי לשם, והאמת? כבר בדרך התחלתי להרגיש משהו לא בסדר. אשקלון זה לא תל אביב, אבל השכונה הזאת? וואו, גרועה כמו סרט אימה זול. זבל בכל מקום, שקיות מפוזרות על המדרכה, מכוניות ישנות חונות בצורה מביכה, אנשים מסתכלים עליי כאילו אני זר מהחלל. חניתי רחוק קצת כי לא היה מקום, הלכתי ברגל, מרגיש את הריח של פחים מלאים, חשבתי "יאללה, זה רק לכמה דקות".
עליתי במדרגות לבניין ישן, קירות מתקלפים, דלתות שבורות, דפקתי בדלת, והבחורה פתחה. היא הייתה בסביבות 28, שיער שחור פרוע, גוף רזה אבל לא מטופח, לבושה בגופייה מלוכלכת ומכנסיים קצרים. "בוא תיכנס", אמרה בקול עייף, ואני נכנסתי. הדירה? אלוהים, איזה בלאגן. זה לא היה דיסקרטי, זה היה דיסאסטר. הרצפה מלוכלכת, כתמים בכל מקום, ריח סיגריות כבד כאילו מישהו עישן כאן שבוע בלי אוורור. הסלון קטן, ספה שבורה עם קפיצים בולטים, שולחן עם כוסות ריקות ומאפרות מלאות, אפילו החלונות מלוכלכים עד שלא רואים בחוץ. היא הובילה אותי לחדר השינה, והמיטה? מצעים צהובים מריחים זיעה, כריות שטוחות, רהיטים שבורים – ארון עם דלת תלויה על ציר אחד. "סליחה על הבלגן", היא אמרה, "לא הספקתי לנקות", ואני חשבתי "לא הספקת? זה נראה כמו חודש".
התיישבנו קצת, ניסיתי להירגע, אבל הריח הזה, הרהיטים האלה, זה הרס את האווירה לגמרי. היא התחילה להתקרב, לנשק אותי, אבל אני הרגשתי כאילו אני בסרט זומבים, לא יכולתי להתרכז. "זה בסדר?", שאלה, ואני עניתי "לא יודע, המקום הזה...". היא התנצלה שוב, "זה זמני, הבעלים לא משקיע", אבל זה לא עזר. ניסינו להתפשט, גופה היה בסדר, אבל הריח בסדינים, הכל מלוכלך, זה גרם לי בחילה. אחרי 5 דקות, קמתי, "סליחה, אני לא יכול", אמרתי, התלבשתי, שילמתי חצי כי הרגשתי רע בשבילה, יצאתי משם בריצה. השכונה הגרועה הזאת, עם הזבל והאווירה המדכאת, רק החמירה את זה. נסעתי חזרה, חושב לעצמי איך חיפשתי כיף וקיבלתי סיוט. אירוניה, חבר'ה – במקום להירגע, יצאתי יותר מתוח. למדתי לבדוק ביקורות מראש, כי שכונה גרועה ודירה מלוכלכת הורסים הכל.
אבל תקשיבו, זה לא הפעם הראשונה שנתקלתי במשהו כזה, אבל באשקלון זה היה הכי גרוע. אני זוכר פעם בתל אביב, דירה נקייה אבל שכונה רועשת, אבל כאן? השילוב של שכונה עם זבל בכל פינה ודירה שמריחה כמו מאפרה ישנה, זה היה קטסטרופה. הרהיטים השבורים האלה, כאילו מישהו נלחם כאן, והבחורה המסכנה שמנסה להתנצל – הרגשתי רע בשבילה, אבל לא יכולתי להישאר. יצאתי, הלכתי לאוטו, ראיתי חבורת בחורים מסתכלים עליי מוזר, חשבתי "מה אני עושה כאן?". נסעתי משם מהר, עצרתי במקדונלדס בדרך, אכלתי משהו להרגיע את העצבים.
עוד קצת פרטים, כי אני אוהב להיות כנה: המחיר היה 600 שקל, זול אבל עכשיו אני יודע למה. היא נראתה כאילו היא סובלת שם, אמרה "אני עוברת מקום בקרוב", אבל אני לא מאמין. השכונה הזאת באשקלון, עם הבניינים הישנים והזבל, זה מקום שגורם לך לרצות לברוח. למדתי שכדאי לשאול על האזור לפני, כי אם זה גרוע, הדירה תהיה גרועה יותר. בפעם הבאה אספר על מקום טוב יותר, אבל זה היה אחד הגרועים.
אבל זה לא נגמר שם, כי כמה ימים אחרי, חשבתי על זה וצחקתי לעצמי. דמיינו – אני, הרפתקן שכמוני, נוסע לאשקלון לחפש כיף, ומסיים בדירה שמריחה כמו סיגריות וזבל. אירוניה מטורפת, כאילו החיים צוחקים עליי. הבחורה התנצלה כל כך, "זה לא תמיד ככה", אמרה, אבל אני יודע שזה כן. יצאתי אחרי 5 דקות, הרגשתי כמו טיפש, אבל לפחות לא בזבזתי יותר זמן. שווה ללמוד מזה, חבר'ה – בדקו ביקורות, שאלו פרטים, אל תלכו עיוורים.
עוד משהו – בדרך חזרה, עצרתי בתחנת דלק, קניתי סיגריות בעצמי, צחקתי "עכשיו אני מריח כמו הדירה". זה היה ערב הרוס, אבל סיפור טוב. אם אתם באשקלון, היזהרו משכונות גרועות – זבל בכל מקום זה סימן רע.
טוב, אבל תקשיבו, אני זוכר עוד פרט – כשהגעתי, ראיתי חתול מסכן אוכל מהזבל, חשבתי "אפילו הוא לא היה נכנס לדירה הזאת". צחקתי לעצמי, אבל זה היה עצוב. הרהיטים השבורים, המיטה שקרעה, הכל גרם לי לרצות לברוח. הבחורה ניסתה, התקדמה אליי, אבל אני דחפתי אותה בעדינות, "לא, סליחה". שילמתי, יצאתי, נשמתי אוויר נקי יחסית בחוץ.
זה היה שיעור, חבר'ה – דירות דיסקרטיות צריכות להיות נקיות, לא משנה מה. בפעם הבאה אבחר טוב יותר.
טוב, חבר'ה, הסיפור עם הדירה המלוכלכת באשקלון לא נגמר בפעם ההיא, כי כמו טיפש, כמה שבועות אחרי, חזרתי לאזור בטיול דרומה נוסף, וחשבתי "אולי זה היה מקרה, ננסה כתובת אחרת". ראיתי פרסומת חדשה, "דירה דיסקרטית באשקלון, נקייה ומפנקת", עם תמונות שנראות סביר, אבל אתם יודעים איך זה – תמונות באתרים האלה תמיד מטעות. התקשרתי, קיבלתי כתובת חדשה, אותה שכונה גרועה בערך, אבל רחוב צדדי יותר. נסעתי לשם, והשכונה? עדיין זבל בכל פינה, פחים הפוכים, כלבים משוטטים, מכוניות עם שמשות שבורות חונות ליד. חניתי רחוק, הלכתי ברגל, מרגיש את הריח של ביוב עולה מהרחוב, חשבתי "מה אני עושה כאן שוב? אבל יאללה, כבר הגעתי".
עליתי לבניין, מדרגות חשוכות עם נורות שבורות, דפקתי, והבחורה פתחה – אחרת הפעם, בסביבות 25, שיער חום קצר, גוף בינוני, אבל נראתה עייפה. "בוא", אמרה, נכנסתי, והדירה? וואו, גרועה כמו הקודמת, אולי גרועה יותר. ריח סיגריות כבד מעורב עם ריח של אוכל ישן, רצפה דביקה, כתמים על הקירות כאילו מישהו שפך קפה בכל מקום. הסלון? ספה עם קרעים, שולחן שבור עם רגל מתנדנדת, מאפרות מלאות בדלי סיגריות, אפילו בקבוקי בירה ריקים מפוזרים. היא הובילה אותי לחדר, מיטה עם מצעים מוכתמים, כריות דקות כמו נייר, ארון פתוח עם בגדים זרוקים. "סליחה, לא הספקתי", אמרה שוב, כמו תקליט שבור, ואני חשבתי "לא הספקת? זה נראה כמו בית נטוש".
ניסיתי להתיישב, אבל הספה נשברה קצת תחתי, צחקתי במבוכה, "זה בסדר כאן?", שאלתי, והיא "כן, אל תדאג". התחלנו לדבר קצת, היא סיפרה שהיא חדשה בעסק, "החיים קשים באשקלון", אמרה, ואני הנהנתי, אבל הריח הזה, הרהיטים השבורים, זה הרס הכל. היא התקרבה, ניסתה לנשק, אבל אני הרגשתי את הריח עליה, כאילו היא חיה כאן שבועות. "רגע", אמרתי, "אולי נתקלח קודם?", והיא "המקלחת לא עובדת טוב, מים קרים". וואו, זה היה הקש האחרון. קמתי אחרי 3 דקות, "סליחה, אני לא יכול", שילמתי משהו קטן, יצאתי משם, השכונה הגרועה מחכה לי בחוץ עם רוח קרה וזבל מתעופף. נסעתי משם, חושב איך שכונה כזאת הורסת הכל, אפילו אם הבחורה בסדר.
אירוניה, חבר'ה – חיפשתי דיסקרטי, קיבלתי דיסאסטר. למדתי שוב לבדוק ביקורות, כי אם השכונה גרועה עם זבל בכל מקום, הדירה תהיה גרועה פי שתיים. אבל תקשיבו, זה לא הפסיק אותי. פעם שלישית, ניסיתי כתובת אחרת באשקלון, חשבתי "אולי יש משהו טוב". קיבלתי כתובת, שכונה דומה, זבל, כלבים נובחים. נכנסתי, דירה מלוכלכת – ריח סיגריות, רהיטים שבורים, בחורה מתנצלת "זה זמני". ניסיתי להישאר, התחלנו להתמזמז, נשיקות, ידיים, אבל הרצפה דביקה, המיטה חורקת, יצאתי אחרי 10 דקות. "למה?", שאלה, "זה המקום", עניתי.
פעם רביעית, חיפשתי ביקורות, מצאתי אחת "נקייה יחסית", אבל כשהגעתי – שכונה גרועה, דירה עם ריח, רהיטים ישנים. הבחורה ניסתה, ירדה לי, אבל הרגשתי מלוכלך, גמרתי מהר, יצאתי. חשבתי "אשקלון לא בשבילי".
עוד סיפור – פעם הגעתי והייתה בחורה אחרת, "היא לא כאן, אבל אני", אמרה. הדירה אותו דבר – מלוכלכת, זבל בחוץ. ניסינו, אבל הריח סיגריות הרס, יצאתי.
בסוף, דירות באשקלון בשכונות גרועות תמיד רעות – זבל, ריח, רהיטים שבורים. הבחורות מתנצלות, אבל זה לא עוזר. למדתי לבדוק מראש, לשאול על ניקיון. אם אתם באשקלון, אל תלכו לשכונות כאלה – זה הורס את הערב. שווה להשקיע יותר במקום טוב.
עוד פרטים: מחיר זול, 500-700 שקל, אבל לא שווה. השכונה עם זבל גורמת לך להרגיש לא בטוח, הדירה מלוכלכת עושה אותך חולה. בפעם הבאה אספר על מקום אחר, אבל זה היה גרוע.
אבל תקשיבו, פעם ניסיתי להישאר, חשבתי "יאללה, נסיים מהר". התפשטנו, גופה בסדר, אבל הסדינים מלוכלכים, הרגשתי פריחה עולה. דחפתי, גמרתי, אבל הרגשתי מלוכלך. יצאתי, התקלחתי במלון.
אירוניה – נסעתי רחוק, קיבלתי סיוט. למדתי ששכונה גרועה זה סימן, אל תתעלם. אם זבל בכל מקום, ברח.
עוד משהו – הבחורה אמרה "בפעם הבאה יהיה נקי", אבל אין פעם הבאה. צחקתי בדרך, "ערב הרוס בגלל לכלוך".
זה שיעור, חבר'ה – בדקו, אל תלכו עיוורים. דירות מלוכלכות הורסות הכל.
טוב, אבל בואו נמשיך, כי יש עוד. פעם חמישית, חיפשתי "דירה נקייה באשקלון", קיבלתי כתובת, שכונה טובה יותר? לא, אותו דבר – זבל, ריח. דירה מלוכלכת, רהיטים שבורים, בחורה "סליחה". יצאתי מיד.
פעם אחת, הבאתי מגבונים, ניסיתי לנקות, אבל זה לא עזר. הריח סיגריות נשאר, הרס את האווירה.
בקיצור, אשקלון בשכונות גרועות – אל תנסו. זבל, לכלוך, הרס ערב. למדתי קשה.
עוד כנות: הן מנסות, אבל המקום הורג. אם רהיטים שבורים, ברחו. זה לא שווה.
זהו, אבל זכרון רע.
טוב, חבר'ה, הסיפור עם הדירות המלוכלכות באשקלון ממשיך להתגלגל כמו כדור זבל בשכונה גרועה – דביק, מסריח, ומשאיר אותך עם טעם רע בפה. אחרי הפעמים הקודמות, חשבתי שזהו, מספיק עם אשקלון, אבל בטיול דרומה נוסף, אחרי יום של חום מחניק ופקקים, הרגשתי צורך להירגע, וראיתי פרסומת "דירה חדשה באשקלון, נקייה 100%", עם הבטחות גדולות. התקשרתי, קיבלתי כתובת, נסעתי, והשכונה? אותו סיפור – זבל מפוזר בכל פינה, שקיות קרועות עם חתולים אוכלים מהן, מכוניות ישנות עם צמיגים שטוחים, אנשים יושבים על מדרגות ומסתכלים עליי כאילו אני חייזר. חניתי רחוק, הלכתי ברגל, מרגיש את הריח של פחים מלאים וביוב זולג, חשבתי "שוב? אבל אולי הפעם זה שונה".
עליתי לבניין, מדרגות עם כתמים חומים, נורות מהבהבות, דפקתי, והבחורה פתחה – צעירה, 20 בערך, שיער בלונד צבוע, גוף קטן אבל חמוד, לבושה בביקיני זול. "בוא תיכנס", אמרה עם חיוך מאולץ, נכנסתי, והדירה? אלוהים, סיוט חוזר. ריח סיגריות כבד מעורב עם ריח של זיעה ותבלינים רקובים, רצפה מלוכלכת עם פירורים בכל מקום, כתמים על הרהיטים כאילו מישהו הקיא כאן. הסלון? ספה שבורה עם כריות קרועות, שולחן עם מאפרות מלאות וקופסאות אוכל ריקות, חלונות מלוכלכים עד שאור לא נכנס. היא הובילה אותי לחדר, מיטה עם מצעים צהובים ומוכתמים, כריות מסריחות, ארון פתוח עם בגדים זרוקים על הרצפה. "סליחה, הבעלים מבטיח לנקות", אמרה, ואני צחקתי במרירות "כן, בטח, כמו בפעם שעברה".
התיישבתי בזהירות על הספה, אבל היא חרקה כאילו היא עומדת להתפרק, ניסיתי לדבר, "מה קורה כאן?", שאלתי, והיא "החיים, אתה יודע, שכונה גרועה, אין כסף לניקיון". התחלנו להתקרב, היא נישקה אותי, אבל הריח עליה, הרהיטים השבורים מסביב, זה הרס את האווירה. "בוא נעבור למיטה", אמרה, אבל הסדינים דביקים, הרגשתי כאילו אני שוכב על זבל. ניסינו להתפשט, גופה היה נחמד, שדיים קטנים, אבל הריח סיגריות חדר לכל מקום, לא יכולתי להתרכז. אחרי 4 דקות, קמתי "לא, זה לא עובד", התלבשתי, שילמתי משהו, יצאתי משם, השכונה מחכה עם רוח נושאת ריח זבל. נסעתי משם, עצרתי בצד הדרך, נשמתי אוויר, חושב איך שכונה גרועה הורסת הכל שוב.
אבל תקשיבו, זה לא הפסיק. פעם שישית, חיפשתי "דירה יוקרתית באשקלון", קיבלתי כתובת, שכונה דומה – זבל, כלבים, ריח ביוב. נכנסתי, דירה מלוכלכת – ריח סיגריות, רהיטים שבורים, בחורה "סליחה, ניקיתי הבוקר". ניסיתי, התחלנו נשיקות, ידיים, אבל הרצפה דביקה, המיטה חורקת, יצאתי אחרי 7 דקות. "למה אתה הולך?", שאלה, "המקום הזה", עניתי.
פעם אחרת, הבאתי חבר לנסות, סיפרתי לו על הסיפורים, הוא צחק "בוא נראה". הגענו, שכונה גרועה, דירה מסריחה, רהיטים שבורים. הוא ניסה, אבל אחרי דקה "לא, בוא נברח". צחקנו בדרך, "אשקלון, עיר של הפתעות רעות".
עוד סיפור – פעם הגעתי והדירה הייתה עם שותפה, "היא כאן, אבל שקטה", אמרה. אבל הריח, הלכלוך, הרהיטים – לא יכולתי. יצאתי מיד, חושב "למה אני חוזר?".
בסופו של דבר, דירות דיסקרטיות באשקלון בשכונות גרועות תמיד כושלות – זבל בחוץ, ריח סיגריות בפנים, רהיטים שבורים, אווירה הרוסה. הבחורות מתנצלות, אבל זה לא משנה, יוצאים אחרי דקות. למדתי לבדוק ביקורות עמוק, לשאול על ניקיון, על שכונה. אם זבל בכל מקום, אל תלכו – זה הורס את הערב, משאיר אותך מתוסכל. שווה לנסוע רחוק יותר למקום נקי, כי לכלוך הורג את הכיף.
עוד פרטים: מחיר זול, אבל לא שווה – 400-600 שקל לבזבוז. השכונה גורמת לך להרגיש לא בטוח, הדירה חולה. בפעם הבאה אספר על דירה טובה, אבל אלה היו גרועות.
אבל תקשיבו, פעם ניסיתי להישאר ארוך, חשבתי "יאללה, נסיים". התפשטנו, היא ירדה לי, אבל הריח סיגריות עליה, הרגשתי בחילה, לא גמרתי, יצאתי. "סליחה", אמרה, אבל אני סליחה לעצמי.
אירוניה – נסעתי לחפש כיף, קיבלתי שיעור בהיגיינה. אם שכונה גרועה, ברחו מיד. זבל זה סימן, אל תתעלמו.
עוד משהו – הבחורה אמרה "בפעם הבאה תבוא, יהיה נקי", צחקתי "אין פעם הבאה". בדרך חזרה, עצרתי לשטוף ידיים, הרגשתי מלוכלך.
זה שיעור קשה, חבר'ה – בדקו, שאלו, אל תלכו לשכונות כאלה. דירות מלוכלכות הורסות ערבים, משאירות זיכרונות רעים.
טוב, אבל בואו נסיים עם עוד זיכרון – פעם שביעית, חיפשתי מחוץ לאשקלון, אבל טעיתי, הגעתי לשכונה דומה. דירה מסריחה, רהיטים שבורים, יצאתי מיד. חשבתי "די, נגמר".
פעם אחת, סיפרתי לחבר, הוא ניסה, חזר "אתה צודק, גועל". צחקנו, אבל למדנו.
בקיצור, אשקלון בשכונות גרועות – אל. זבל, לכלוך, הרס. בחרו טוב, חבר'ה.
עוד כנות: הן מסכנות, אבל המקום הורג. אם רהיטים שבורים, אל תישארו. זה לא שווה.
זהו, זיכרון רע, אבל שיעור טוב.
